דניאל, פרק ו׳, פסוק א׳

לאחר נפילת האימפריה הבבלית, כורש מלך פרס ממנה את חותנו, וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה, הלוא הוא דריוש המדי, לשלוט על הממלכה. הכתוב מדייק ומתאר כי דריוש קַבֵּל מַלְכוּתָא, כלומר קיבל את המלכות בהסכמה ולא בכוח הזרוע, שכן שרי בבל הבינו כי תם זמנם ונכנעו מרצונם. ציון גילו של המלך, כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין (בן שישים ושתיים שנה), חושף השגחה אלוהית, שכן דריוש נולד בדיוק ביום שבו החל נבוכדנצר להחריב את ירושלים וכך הוכן מראש מחריבה של בבל. במקביל, גילו המבוגר, היותו שליט זר ועלייתו לשלטון ללא מלחמה עוררו בו חוסר ביטחון, מה שאילץ אותו לארגן מחדש את פקידות הממלכה כדי להבטיח את יציבות שלטונו.