בעקבות הנס המופלא בגוב האריות, המלך דריוש מפרסם הכרזה בכל רחבי מלכותו הקוראת לנהוג ביראת כבוד כלפי אלוהיו של דניאל, ומצהירה כי הוא נמצא מעל כל האלוהים [ביאור שטיינזלץ].
ההכרזה מתארת את ה' כמי שמְשֵׁיזִב וּמַצִּל, כלומר מחלץ ומציל ממוות. הפרשנים מסכימים כי ה' פודה ומציל את יראיו, אך [אלשיך] מדייק בכפילות הלשון: המילה מְשֵׁיזִב משמעותה הצלה ממוות ודאי, ואילו המילה וּמַצִּל מוסיפה שההצלה כוללת גם מניעת נזקים משניים וחבלות, שכן דניאל יצא מהגוב ללא שום פגע.
בנוסף להצלה, ה' וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, הוא עושה אותות ופלאות בשמיים ובארץ. [מלבי"ם] מסביר כי מדובר בפעולות ניסיות שהן לחלוטין למעלה מדרך הטבע. [אלשיך] מעמיק בקשר שבין השמיים לארץ בנס זה ומסביר כי אילו ה' היה מונע את השלכת דניאל לגוב מראש, הדבר היה נחשב להצלה בלבד. אולם, העובדה שדניאל כבר היה נתון בתוך הגוב והאריות שינו את טבעם ולא טרפו אותו, מעידה על פלא מורכב בהרבה. לכל נברא בארץ יש כוח רוחני בשמיים שממנו הוא שואב את טבעו. כדי לשנות את טבע האריות בארץ, ה' היה צריך להכניע תחילה את הכוח הרוחני שלהם בשמיים. לכן, המילה אָתִין (אותות) מתייחסת לנעשה בִּשְׁמַיָּא, ואילו וְתִמְהִין (פלאות) מתייחסת לתוצאה המוחשית והמתמיהה וּבְאַרְעָא. כוח זה של ה' לשלוט בטבע הותנה מראש עוד בימי מעשה בראשית.
הראיה המוחשת לכוחו של ה' היא דִּי שֵׁיזִב לְדָנִיֵּאל מִן־יַד אַרְיָוָתָא, אשר הציל את דניאל מכף האריות. המילים מִן־יַד באות ללמד שההצלה הייתה מכל משלוח יד ופגיעה אפשרית של החיות. הציון הספציפי לְדָנִיֵּאל נועד להדגיש שהנס נעשה לו באופן אישי ולא כתוצאה מסיבה טבעית שמנעה מהאריות להיות רעבים, שהרי מיד לאחר מכן הם טרפו את המלשינים שהושלכו לגוב [אלשיך]. מתוך כך נלמד כי גם כאשר עם ישראל נמצא בגלות ומשועבד ביד אויביו, שלטונו של ה' והשגחתו עליהם קיימים תמיד.