לאחר לילה של חרדה, מתברר כי דניאל ניצל ממוות בטוח בתוך גוב האריות. בֵּאדַיִן, כלומר אז, תגובת המלך היא ששַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי, הדבר הוטב בעיניו מאוד, לבו היה טוב עליו והוא שמח על תשובתו של דניאל ועל עצם הצלתו. מיד ציווה המלך לְהַנְסָקָה את דניאל, כלומר להעלות אותו מן הבור, ואכן וְהֻסַּק, הוא הועלה משם.
הפרשנים מסכימים כי כאשר יצא דניאל התברר שוְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ, לא נמצא בו שום פגע, חבלה, פצע או נזק. הסיבה להצלה המופלאה מפורשת מיד לאחר מכן במילים דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ, על אשר האמין בה'. המלבי"ם ומצודת דוד מוסיפים ומדגישים כי זכות האמונה החזקה של דניאל, אשר באה לידי ביטוי בכך שלא הסיר את תפילתו גם לנוכח הסכנה, היא שעמדה לו, ובזכותה התרחש הנס והוא יצא שלם וללא פגע.