הצלחתו יוצאת הדופן של דניאל בחצר המלוכה מרוממת אותו מעל שאר השרים, לוכדת את תשומת לבו של המלך ומובילה לשינוי דרמטי במאזן הכוחות השלטוני. חכמתו הייחודית לא רק מקנה לו הישגים אישיים, אלא גם זורעת את הזרעים למתיחות הפוליטית שעתידה להתפרץ.
הפרשנים מבארים כי המילה מִתְנַצַּח משמעותה שדניאל היה מתגבר, מנצח ומתחרה בהצלחה על פני שאר השרים [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יתרונו זה נבע כׇּל־קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ, כלומר מפני ששכנה בו רוח אלוהית ושפע של חכמה יתרה שאפשרה לו להשכיל ולהבין כל דבר לאמיתו [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
עליונותו של דניאל על פני חבריו השרים באה לידי ביטוי בהנהגה מעולה ובהצלחה בכל מעשיו. יתרון זה לא נבע מתוך גאווה או רצון להשפיל את סביבתו, אלא היה תוצאה טבעית של הרוח האלוהית שפעמה בו [יוסף אבן יחיא, מלבי"ם].
בעקבות כישוריו הבולטים, המלך עֲשִׁית, כלומר חשב ותכנן [אבן עזרא, מצודת ציון], למנות את דניאל למושל יחיד או למעין ראש ממשלה עַל־כׇּל־מַלְכוּתָא על כל האימפריה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. החלטה זו נבעה מהבנתו של המלך כי עדיף להפקיד את הנהגת המדינה בידיו של אדם אחד חכם ומשכיל, מאשר לחלק אותה בין שרים רבים [מלבי"ם]. מניע נוסף למינוי היה הרצון של המלך להתפנות לניהול מלחמותיו, בעוד דניאל יישאר לנהל את ענייני הפנים של הממלכה בשלווה ובהשקט, בדומה למעמדו של יוסף תחת שלטון פרעה [חומת אנך בשם רב סעדיה גאון, יוסף אבן יחיא].
כוונת המלך לקדם את דניאל היא שעוררה את שרשרת האירועים הבאה. בתחילה, השרים האחרים השלימו עם עליונותו של דניאל, שכן הם ייחסו את חכמתו הייחודית למתנה מאת ה' וחששו לפגוע בו. ואולם, ברגע שראו כי המלך בוחר באופן פעיל למנות אותו לשליט עליון על פני כולם, התלקחה בהם אש הקנאה. הם החלו לראות בהצלחתו תוצר של העדפה פוליטית מצד המלך, מה שנתן להם את התעוזה להתקומם נגדו ולחפש עילה להפלתו [אלשיך].