דניאל, פרק ו׳, פסוק כ״ד

תארו לעצמכם את המתח של המלך אחרי לילה שלם של דאגה וחוסר שינה, כשהוא ניגש לבדוק מה עלה בגורלו של דניאל. בֵּאדַיִן, כלומר אז, מתברר הנס הגדול ודניאל ניצל ממוות בטוח בתוך גוב האריות. כשהמלך שומע את קולו של דניאל, התגובה שלו היא ששַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי, שזה אומר שהוא שמח מאוד בלבו על כך שדניאל ענה לו ושהוא חי. מיד ציווה המלך לְהַנְסָקָה את דניאל, כלומר להעלות אותו מתוך הבור, ואכן וְהֻסַּק, הוא מיד הועלה משם. כולם הביטו בדניאל וראו שוְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ, לא נמצא עליו אפילו פצע אחד קטן, והוא לא ניזוק בכלל. איך קרה הפלא הזה? התשובה היא דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ, בגלל שהוא האמין בה'. הזכות של האמונה החזקה של דניאל, שלא הפסיק להתפלל לה' גם כשהיה בסכנה גדולה, היא זו שעמדה לו ושמרה עליו לחזור בריא ושלם.