תארו לעצמכם שאתם המלכים החזקים ביותר בעולם ושולטים על אימפריה ענקית, ופתאום אתם מגלים שיש מישהו גדול וחזק מכם בהרבה. איך הייתם מודיעים על כך לכל התושבים שלכם? זה בדיוק מה שקורה כאן. מלך האימפריה מפרסם הצהרה מיוחדת ואומר מִן־קֳדָמַי שִׂים טְעֵם, כלומר, זוהי פקודה וגזרה רשמית שיצאה מלפני המלך. הפקודה קובעת שבכל רחבי הממלכה כולם צריכים להיות לֶהֱוֹן זָיְעִין וְדָחֲלִין, שזה אומר לנהוג בכבוד עצום וביראה כלפי אלוהיו של דניאל.
המלך לא סתם מחלק שבחים, אלא בוחר מילים מדויקות כדי להראות שה׳ גדול יותר מכל דבר אחר שאנשים נהגו לעבוד באותם ימים. קודם כל, הוא קורא לו אֱלָהָא חַיָּא, אלוהים חיים. זה מראה שה׳ אינו כמו פסלים דוממים מזהב או מעץ שאין בהם שום רוח חיים. לאחר מכן המלך מוסיף שה׳ הוא וְקַיָּם לְעָלְמִין, קיים לנצח. גם אם אנשים עבדו דברים שזזים, כמו בעלי חיים, בני אדם או אפילו השמש והירח, הדברים האלה בסופו של דבר נעלמים או נחלשים. לעומתם, ה׳ נמצא שם תמיד.
המלך ממשיך ומכריז וּמַלְכוּתֵהּ דִּי־לָא תִתְחַבַּל, המלכות שלו לעולם לא תיהרס. בעולם העתיק היו אנשים שהאמינו בכוחות שונים או במלאכים, אבל הכוח שלהם זמני ויכול להישבר. המלכות של ה׳ היא היחידה ששום כוח בעולם לא יכול להרוס. לבסוף, המלך אומר וְשָׁלְטָנֵהּ עַד־סוֹפָא, השלטון שלו יימשך עד סוף הימים. כשישראל היו בגלות תחת שלטון זר, היו גויים שחשבו שאולי ה׳ הפסיק לשלוט בעולם. לכן המלך מדגיש שזה ממש לא נכון, השלטון של ה׳ הוא רציף, נצחי ולעולם לא פוסק.