תארו לעצמכם שאתם עושים את התפקיד שלכם כל כך טוב וביושר, שזה דווקא גורם לאנשים אחרים לכעוס עליכם! איך הייתם מרגישים אם כולם סביבכם היו מחפשים סיבה להכניס אתכם לצרות, רק בגלל שאתם מתנהגים כמו שצריך?
זה בדיוק מה שקרה לדניאל. הוא היה כל כך מוצלח וישר, ששאר שרי הממלכה קינאו בו מאוד. דניאל שמר בקפדנות על הכסף ועל הצבא של הממלכה, ולא נתן לשרים לעשות כל מה שמתחשק להם. בגלל זה, הם רצו מאוד לסלק אותו מתפקידו ולפגוע בו.
אֱדַיִן, כלומר אז, השרים התחילו לחפש עִלָּה, שזה אומר תירוץ או עלילה. הם רצו להוכיח למלך שדניאל עושה עבודה גרועה, לוקח שוחד או עושה טעויות מִצַּד מַלְכוּתָא, כלומר בכל מה שקשור לניהול המדינה. הם אפילו בדקו את העבר שלו תחת מלכים קודמים, אבל לא מצאו שום דבר.
השרים לא הצליחו למצוא בדניאל שום פשע בכוונה, ואפילו לא שָׁלוּ, שזו טעות קטנה שנעשתה בטעות. הסיבה לכך היא שדניאל היה מְהֵימַן, כלומר נאמן. הוא היה כל כך ישר ומוכר לטובה, שהשרים ידעו שאם הם ימציאו עליו שקר, אף אחד פשוט לא יאמין להם.
רמת הניקיון שלו הייתה כל כך גבוהה, עד שכתוב שלא נמצאה שום תקלה עֲלוֹהִי, כלומר עליו. המילה הזו מלמדת שלא רק שדניאל לא חטא בעצמו, אלא שאפילו ההוראות שהוא חילק לאחרים מעולם לא גרמו לשום נזק למלכות. כשהשרים הבינו שדניאל מושלם בעבודה שלו, הם קלטו שהדרך היחידה שבה יוכלו לתפוס אותו היא דרך האמונה שלו בה'.