יצא לכם פעם לראות איך מישהו מנסה לטמון פח לחבר שלו, ובסוף הוא בעצמו נופל לתוכו? זה בדיוק מה שקרה אחרי שדניאל ניצל בדרך פלא מבור האריות. המלך מבין מה קרה וכועס מאוד. הוא מצווה וְהַיְתִיו, כלומר הביאו, את אותם אנשים דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי, שזה אומר בשפה של פעם: אלו שהלשינו עליו.
אולי תשאלו את עצמכם: למה המלך כועס עליהם כל כך, הרי הם אמרו את האמת ודניאל באמת התפלל לה׳? הסיבה היא שהם התנהגו בערמומיות. הם דחקו את המלך לפינה ולא השאירו לו שום אפשרות חוקית להציל את דניאל. לכן, ברגע שדניאל ניצל, המלך העניש אותם והם הושלכו אל גוב האריות.
הסיפור ממשיך ומתאר שהם וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא, כלומר הם אפילו לא הגיעו לקרקעית הבור. עוד לפני שהם הספיקו ליפול אל התחתית, האריות זינקו עליהם באוויר. האריות היו כל כך מורעבים, שהם וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ, שזה אומר שהם ריסקו את העצמות שלהם מיד.
למה חשוב לנו לדעת את זה? קודם כל, כדי להבין עד כמה הנס של דניאל היה עצום. האריות הורעבו בכוונה כדי שיפגעו בדניאל. העובדה שהם היו כל כך רעבים ובכל זאת לא נגעו בו כל הלילה, מראה עד כמה ה׳ שמר עליו! בנוסף, יש כאן מסר מיוחד: ה׳ לא שוכח אף אחד, אפילו לא את בעלי החיים. בגלל שהאריות התאפקו ולא פגעו בדניאל, ה׳ נתן בלב המלך להשליך אליהם את האנשים הרעים. כך האריות קיבלו את האוכל שלהם כפרס על כך שהקשיבו לה׳.