דניאל, פרק ו׳, פסוק ג׳

כדי לנהל את הממלכה, מונו שלושה שרים בכירים, סָרְכִין, שעמדו וְעֵלָּא מִנְּהוֹן, כלומר מעל שרי המדינות. במרכז הנהגה זו עמד דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן, שנבחר בזכות חכמתו ונאמנותו, אך צורפו אליו שרים נוספים כדי להבטיח החלטות שקולות ולמנוע קנאה על כך שיהודי שולט לבדו. שרי המדינות, אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין, חויבו להיות יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא, כלומר למסור דיווחים והסברים על פעולותיהם. מנגנון פיקוח זה נועד להבטיח כי וּמַלְכָּא לָא לֶהֱוֵא נָזִק, כך שהמלך יופטר מטורח הניהול היומיומי, ובמקביל יוכל לחשוף מזימות ולמנוע הפסדים ומרידות.