דברים, פרק י״ב, פסוק ה׳

ריכוז העבודה הרוחנית במוקד אחד ויחיד נועד ליצור אחדות לאומית, אך זהותו של הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה' הוסתרה כדי למנוע מאבקי שליטה וקנאה וכדי לעודד את האדם לחפשו. מקום זה נבחר מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶם, שכן השטח שעליו נבנה נרכש בכספי כלל האומה והוא מהווה רכוש משותף. ייעודו של המרכז הרוחני הוא לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם, כלומר להיות האתר היחיד שבו מותר להגות את שמו המפורש של ה' ושבו שורה שכינתו בקביעות. משום כך נדרשים ישראל לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, לחקור ולדרוש באופן פעיל אחר מקום השכינה, בין אם מדובר במשכן שילה או במקדש בירושלים. לבסוף, הציווי וּבָאתָ שָּֽׁמָּה מחייב את העם לטרוח, לעלות לרגל ולהביא את קורבנותיהם, מתוך תפיסה שהאדם הוא זה שנדרש להתאמץ ולבוא אל ה'.