דברים, פרק י״ב, פסוק י״א

הקמת המרכז הרוחני היחיד תגיע ליעדה הסופי בבניית בית המקדש בירושלים, שהוא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, כלומר להשרות בו את שכינתו בקדושת נצח. מיקומו המדויק הוסתר בתחילה כדי למנוע מאבקים אזוריים ושבטיים, והכפילות במילים שָׁם שָׁמָּה רומזת לחלוקתו הפנימית של המקדש לקודש הקודשים ולאזור הקודשים הקלים. בשונה מתחנות זמניות כמו שילה, נוב וגבעון, ירושלים חותמת לתמיד את ההיתר להקריב בבמות פרטיות, ולכן מודגש שוב כי שָׁמָּה תָבִיאוּ את הקרבנות. אל המקדש יש להביא אך ורק אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולא בהמות חולין, ובכלל זה נדבות המכונות וּתְרֻמַת יֶדְכֶם. מתוך כבוד שמים, חובה להקפיד כי וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם ושאר סוגי הקרבנות יהיו תמיד מהאיכות הגבוהה ביותר וללא מום.