דברים, פרק י״ב, פסוק ו׳

חובה על ישראל להביא אל המקום הנבחר בירושלים את כל קרבנותיהם ומתנותיהם כדי לבטא הקדשה, שמחה והודיה לה', ובהם עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם שהם קרבנות החובה של היחיד והציבור. את מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, שהם מעשר בהמה ומעשר שני, חובה להביא ולאכול בתוך חומות העיר. הבאת תְּרוּמַת יֶדְכֶם מתייחסת לביכורים הניתנים לכהן, או לכל תרומה פיזית של רכוש הניתנת למקדש מתוך רצון חופשי וכפי יכולתו של האדם. בנוסף מובאים קרבנות הרשות, הכוללים את וְנִדְרֵיכֶם שהם התחייבות כללית להבאת קרבן, ואת וְנִדְבֹתֵיכֶם שהן הקדשה של בהמה מסוימת. לבסוף, יש למסור לכהן את וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם המהווים תזכורת מתמדת ליציאת מצרים, ומאזכורם הכפול נלמדת גם החובה להביא אל המקדש את קרבנות החטאת והאשם.