דברים, פרק י״ב, פסוק כ״ג

התורה מציבה גבול מוסרי נחרץ ודורשת רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, ציווי המצריך מאמץ מיוחד כדי לעקור הרגלי פולחן אליליים, להקפיד על מלאכת הכשרת הבשר ולמנוע טעות עקב היתר אכילת בשר חולין. אף שיש הסבורים כי נפש האדם סולדת מדם באופן טבעי, ההתחזקות כאן מלמדת על הצורך לאזור כוחות ולהתגבר גם על פיתויים קשים יותר. איסור זה, הכולל דם קרוש מלשון אֲכֹל אך מתיר כבד מהמילה רַק, נובע מכך שכִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ ונושא את כוח החיים הבהמי, ואכילתו מחדירה לאדם תכונות גסות. לבסוף, האזהרה וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר באה לעקור אכזריות, ואוסרת על אכילת איבר מן החי, בין אם נחתך מבהמה חיה ובין אם הוא תלוי בה בחיבור קלוש בלבד.