דברים, פרק י״ב, פסוק ט״ז

למרות שבשרה של בהמה שהוקדשה ונפל בה מום מותר כעת באכילה, התורה מזהירה כי רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ, כדי למנוע טעות שאיסורו פקע יחד עם קדושת הבהמה או בגלל שאינו ראוי עוד למזבח. הדם מסמל את החיים השייכים לה' והרחקתו נועדה גם למנוע עבודה זרה, ולכן איסורו נותר מוחלט בכל מצב. במקום זאת, עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, הוראה המלמדת הלכתית שדם בהמה פטור ממצוות כיסוי הדם בעפר, ומבטאת מבחינה רעיונית את שובה של נפש הבהמה אל האדמה. התורה מוסיפה שיש לשפוך את הדם כַּמָּיִם, שכן בדומה למים הוא מותר בהנאה שאינה אכילה, הופך מאכלים לראויים לקבל טומאה, ונספג בארץ לתמיד בניגוד לדם קרבנות רגיל.