דברים, פרק י״ב, פסוק כ״ה

ההימנעות מאכילת דם האיברים, שעליה מזהירה התורה במילים לֹא תֹּאכְלֶנּוּ, נועדה לנתק את האדם ממנהגי עבודה זרה ולהגן על זהותו הרוחנית. אכילת הדם, המהווה את נפש הבהמה, מחדירה באדם אכזריות ומשבשת את דעתו, ולכן הפרישה ממנו מבטיחה לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, בכך שהיא משמרת את טהרת המחשבה ואת מידת הרחמים הטבעית מדור לדור. הציווי ניתן כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כדי ללמד שההרחקה מהדם צריכה לנבוע מציות לגזרת הבורא המזכה בשכר, ולא רק מתחושת דחייה טבעית. מכאן נלמד שאם אדם מקבל שכר כה רב על הימנעות מדבר שגם כך מאוס עליו, על אחת כמה וכמה שיזכה לברכה עצומה אם יכבוש את יצרו ויפרוש מחטאים שהוא חומד ומתאווה אליהם.