יצא לכם פעם לעמוד לפני רגע גדול וחשוב, ולשמוע מילות עידוד שחיברו את כולם יחד למשפחה אחת? בני ישראל עומדים ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. משה רבנו רוצה להכין אותם, להרגיע אותם ולחבר אותם באהבה אל ה'. לכן, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. משה לא פונה אל העם לבדו, אלא מצרף אליו את הכהנים, שהם מורי הדרך של העם. הוא עושה זאת כדי להראות לכולם שהתורה לא שייכת רק לאנשים מסוימים, אלא לכל עם ישראל יחד.
משה מבקש מהם: הַסְכֵּת וּשְׁמַע. המילה הַסְכֵּת היא מילה מיוחדת ונדירה בתנ"ך, והמשמעות שלה היא להקשיב בשקט, בריכוז עמוק ומכל הלב, בלי שום הסחות דעת.
לאחר מכן הוא אומר להם משפט מפתיע: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. רגע, הרי בני ישראל כבר הפכו לעם מזמן, כשיצאו ממצרים וכשעמדו בהר סיני, אז למה משה אומר שזה קורה דווקא היום? התשובה היא שעכשיו, אחרי שמשה סיים להסביר להם את כל המצוות, הם מקבלים את התורה מתוך אהבה אמיתית ורצון פנימי. משה מלמד אותנו כאן סוד לכל החיים: בכל יום ויום אנחנו צריכים להרגיש כאילו ממש היום ה' נתן לנו את התורה, ולהתרגש ממנה בכל פעם מחדש כמו ממתנה נפלאה שקיבלנו ברגע זה.