דברים, פרק ט׳, פסוק י״ד

כשמישהו אומר לכם "אל תתערבו", האם הוא באמת מתכוון לזה? לפעמים, מאחורי המילים האלה מסתתרת בקשה הפוכה לגמרי. אחרי שעם ישראל חטא בחטא העגל, ה׳ כעס מאוד. משה רבנו היה כל כך עצוב וחלש, עד שלא נשאר לו כוח אפילו לדבר. ואז ה׳ אמר למשה הֶרֶף מִמֶּנִּי, כלומר עזוב אותי ואל תתפלל אליי יותר. אבל ה׳ לא באמת רצה שמשה יפסיק. להפך! ה׳ רמז למשה שההחלטה נמצאת בידיים שלו. ברגע שה׳ אמר למשה לעזוב אותו, משה הבין שבעצם ה׳ נותן לו פתח להתחזק ולבקש רחמים על העם. ה׳ הציב בפני משה אפשרות קשה. אם משה יתייאש, ה׳ יעניש את העם בעונש חמור ויעלים אותם, כמו שכתוב וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם. ה׳ אמר שהוא ימחק אותם רק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כלומר כאן בעולם שלנו, אבל השורש הרוחני והטוב שלהם יישאר שלם למעלה. במקום העם, ה׳ הבטיח למשה וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרַב מִמֶּנּוּ, הבטחה שמהמשפחה של משה עצמו יקום עם חדש וגדול. אנחנו יודעים שמשה לא ויתר, התפלל על עם ישראל והציל אותם. אבל מה קרה להבטחה שה׳ הבטיח למשה? דבר טוב שיוצא מפי ה׳ לעולם לא מתבטל. לכן, למרות שעם ישראל ניצל, גם ההבטחה למשה התקיימה במלואה, והמשפחה שלו באמת גדלה והפכה להיות עצומה ורבה.