יצא לכם פעם לחכות המון זמן למשהו ממש חשוב, וכשסוף סוף קיבלתם אותו קרה פתאום משהו לא צפוי?
משה רבנו המתין על הר סיני תקופה ארוכה. הזמן הזה של מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה לא היה מקרי. משה היה צריך את כל הימים האלו כדי להזדכך, כלומר להפוך לאדם קדוש ומוכן יותר, כדי להיות מסוגל וראוי לקבל את הלוחות.
המילים נָתַן ה' אֵלַי מתארות רגע מיוחד, אבל הוא קרה בדיוק באותו יום שבו בני ישראל למטה עשו את חטא העגל. אולי תשאלו, למה ה' נתן למשה את הלוחות אם הוא ידע שהעם חוטא באותו זמן? ה' עשה זאת בכוונה לפני שסיפר למשה על החטא, כדי לרמוז לו שעדיין יש תקווה ושהוא צריך להתאמץ, להתפלל ולבקש רחמים על העם.
כשמשה הבין מה קרה, הוא בחר לשבור את הלוחות מתוך דאגה עמוקה לעם ישראל. הוא חשב שאם הם לא יחזיקו בלוחות, זה ייחשב כאילו הם עדיין לא קיבלו את התורה במלואה, וכך יהיה אפשר להקל עליהם ולסלוח להם יותר בקלות.
שימו לב לדרך שבה הלוחות מתוארים: שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. יש כאן התקדמות. בתחילת ארבעים הימים אלו היו רק אבנים רגילות. רק בסוף התקופה, כשמשה סיים ללמוד את התורה והחיבור בין ה' לעם ישראל הושלם, האבנים הפכו להיות לוחות הברית החשובים והקדושים.