קרה לכם פעם שהבטחתם משהו ממש חשוב, ורגע אחר כך שברתם את ההבטחה? רגע לפני שמשה רבנו מלמד את בני ישראל את המצוות, הוא עוצר ומזכיר להם את הטעות הכי גדולה שלהם. הוא לא מדבר על התלונות הרגילות שלהם במדבר, אלא על חטא עגל הזהב. הסיבה לכך היא שברגע שבני ישראל קיבלו את התורה וכרתו ברית עם ה׳, החובה שלהם להתנהג נכון הפכה להרבה יותר גדולה.
משה מזכיר להם שזה קרה דווקא וּבְחֹרֵב, שזהו הר סיני. תארו לעצמכם: בדיוק במקום שבו הם שמעו את ה׳ מצווה עליהם לא לעבוד אלילים אחרים, שם הם חטאו! משה אומר זאת כדי ללמד אותם שאף אחד לא מוגן מטעויות, אפילו במעמד כל כך מיוחד.
משה משתמש בשתי מילים כדי לתאר את התגובה של ה׳. המילה הראשונה היא הִקְצַפְתֶּם, שפירושה הרגזתם. זהו כעס שעולה מיד כשמישהו מתנהג בצורה לא ראויה. המילה השנייה היא וַיִּתְאַנַּף, שמתארת משהו עמוק יותר: זה לא סתם כעס שחולף מהר, אלא החלטה שקולה ומחושבת להעניש.
ההתנהגות הזו הובילה לתוצאה קשה, וה׳ חשב לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. למה העונש היה אמור להיות כל כך חמור? קודם כל, כי בני ישראל התנהגו בעקשנות גדולה, ומי שעקשן מתקשה מאוד לתקן את המעשים שלו ולחזור בתשובה. בנוסף, משה רצה ללמד אותם שיעור חשוב. בני ישראל חשבו שה׳ כל כך אוהב אותם, שהוא לעולם לא יעניש אותם באמת. משה מסביר להם שכשעושים מעשה כל כך חמור, יש לכך תוצאות, ואפילו האהבה הגדולה של ה׳ לא מונעת את העונש. לכן תמיד צריך לקחת אחריות על המעשים שלנו.