קרה לכם פעם שעשיתם טעות ממש גדולה, וכל מה שרציתם זה שמישהו יזכור את הדברים הטובים והשורשים שלכם במקום לכעוס? זה בדיוק המצב של בני ישראל. אחרי שהם עשו חטא חמור מאוד, משה רבנו עומד ומתפלל עליהם לפני ה'. במקום להגיד כמה העם מתנהג יפה עכשיו, משה מבקש מה' להסתכל על השורשים הטובים שלהם, על האבות של העם שלנו.
משה אומר לה' זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ, כלומר, הוא מבקש מה' לזכור את אברהם, יצחק ויעקב. למה דווקא אותם? כי האבות שלנו היו צדיקים גדולים שכבר סיימו את חייהם, והמעשים הטובים שלהם בטוחים ומושלמים, בניגוד לאנשים חיים שעדיין יכולים לטעות. משה מזכיר לה' שגם אם עכשיו בני ישראל טעו, בתוכם נמצאים השורשים המיוחדים והטהורים של האבות, שעוד יצמחו מחדש.
לאחר מכן, משה ממשיך ומבקש אַל תֵּפֶן, שזה אומר פשוט אל תפנה ואל תסתכל. משה מבקש מה' להעביר את המבט שלו ולא להסתכל על הדברים הרעים שהעם עשה, כדי שיוכל לסלוח להם. הוא מבקש מה' לא להסתכל אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה, כלומר על העקשנות של העם שמקשה עליהם להקשיב, וגם לא וְאֶל רִשְׁעוֹ, שזה המעשה הרע עצמו שהם עשו בכוונה, ואפילו לא וְאֶל חַטָּאתוֹ, שזה החטא של אלו שעשו דברים לא טובים רק בטעות או בלי כוונה רעה. משה בעצם מבקש מה' לראות את הטוב והאור של האבות, ולהתעלם מהטעויות והעקשנות של הבנים.