יצא לכם פעם לעשות טעות, ובמקום לקחת אחריות ניסיתם להאשים מישהו אחר? משה רבנו מדבר עם בני ישראל על החטא החמור של עגל הזהב, והוא יודע שאולי הם ינסו לתרץ תירוצים ולהגיד שזו לא הייתה אשמתם, אלא אשמת אהרון או אנשים אחרים. לכן, משה עוצר לרגע את הסיפור על העגל ומזכיר להם עוד שלושה מקומות שבהם הם כעסו והתלוננו, כדי להראות להם שזה הרגל שחוזר על עצמו.
הוא מזכיר להם את מה שקרה וּבְתַבְעֵרָה, מקום שנקרא כך בגלל האש של ה׳ שבערה שם לאחר שהעם התלונן. לאחר מכן הוא מזכיר את מה שאירע וּבְמַסָּה, המקום שבו הם ניסו את ה׳, רבו איתו והטילו ספק בהנהגה שלו. ולבסוף הוא מזכיר את החטא וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה, המקום שבו הם לא שלטו ברצונות שלהם ודרשו לאכול בשר.
משה מזכיר את המקומות האלו בכוונה, כדי להוכיח להם שהם לא למדו מהטעויות הקודמות שלהם וחזרו על אותה התנהגות. הוא רוצה שהם יבינו שבמקום להאשים אחרים בחטא העגל, עליהם להסתכל על ההתנהגות של עצמם, לקחת אחריות על המעשים והמחשבות שלהם, ולזכור שה׳ רואה הכול.