קרה לכם פעם שעשיתם טעות גדולה, וכשסלחו לכם הרגשתם הקלה עצומה? לפעמים, כשסולחים לנו מיד, אנחנו עלולים לשכוח כמה הטעות שלנו הייתה חמורה ולחשוב שסליחה היא דבר מובן מאליו. משה רבנו מדבר עם בני ישראל אחרי חטא העגל, וחשוב לו שהם יבינו עד כמה המעשה שלהם היה קשה. הוא משתף אותם ברגעים המתוחים שעברו עליו, ומספר להם שההצלה שלהם לא קרתה מעצמה, אלא רק בזכות התפילות הרבות שלו.
משה מספר לעם יָגֹרְתִּי, כלומר, פחדתי מאוד. הוא מתאר את הפחד הגדול שלו מפני הכעס של ה'. הוא מסביר שהיו סוגים שונים של כעס: הוא משתמש במילה קֶצֶף, שמתארת התפרצות פתאומית ומהירה של זעם, ובמילים הָאַף וְהַחֵמָה, שמתארות כעס פנימי ועמוק שנמשך לאורך זמן. למרות שה' כבר עצר את העונש המיידי, משה עדיין חשש מאוד. הוא פחד שהכעס העצום עדיין נמצא שם, ושה' אולי רק יוותר על העונש, אבל לא באמת יסלח להם בלב שלם על כך שהתנהגו כמו עובדי עבודה זרה.
בסופו של דבר, ההשקעה של משה משתלמת וה' מקבל את תפילתו. משה מזכיר שה' הקשיב לו גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. בדיוק כפי שה' שמע לתפילות של משה פעמים רבות בעבר כשהעם היה בצרה, כמו למשל בקריעת ים סוף, כך גם הפעם הזו הוא בחר להקשיב לו, לעצור את הכעס ולהעניק לעם ישראל סליחה אמיתית ומלאה.