תארו לעצמכם שאתם מחזיקים חפץ ביד, ורק בגלל שהטיתם את היד שלכם טיפה הצידה, הוא מיד נופל. ככה בדיוק מתואר הכוח העצום של ה'. המילים נָטִיתָ יְמִינְךָ מסבירות שה' לא היה צריך להתאמץ כלל כדי לנצח את המצרים. הוא כביכול רק "הטה את ידו", ומיד הם נפלו אל הים.
אבל אם הם טבעו בתוך המים, יצא לכם לחשוב למה מיד אחר כך כתוב תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ? הרי ארץ היא יבשה ולא ים! ההסבר הוא שאחרי שהמצרים טבעו, גלי הים פלטו והוציאו אותם החוצה אל החוף. ברגע שהם הגיעו אל היבשה, האדמה נפתחה ובלעה אותם לתוכה כדי שייקברו שם.
אולי תופתעו לשמוע, אבל הבליעה הזו באדמה הייתה בעצם פרס. קבורה באדמה נחשבת לדבר מכובד, ולמרות שהמצרים עשו דברים רעים, ה' זכר להם גם את הדברים הטובים שעשו בעבר, כמו למשל כשהם עזרו לקבור את יעקב אבינו בכבוד או כשהודו שה' צודק. ה' תמיד משלם שכר על מעשים טובים, ולכן הוא דאג שהם יקבלו קבורה מסודרת באדמה ולא יישארו מוטלים בחוץ.