קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך מוגנים ובטוחים, עד שקיוויתם שהרגע הזה לא ייגמר לעולם? בדיוק את ההרגשה הזו הרגישו בני ישראל אחרי שחצו את ים סוף. אחרי שראו את הנס הגדול ואת ההצלה המופלאה מהמצרים, הם שרו את שירת הים. ממש בסוף השירה, הם מבקשים בקשה חשובה ממעמקי הלב. הם מתפללים שכמו שה' הראה את הכוח שלו עכשיו והציל אותם, כך הוא ימשיך לשמור עליהם, להגן עליהם ולהיות המלך שלהם לתמיד.
אבל למה הם אומרים יִמְלֹךְ בלשון עתיד, ולא בלשון הווה? כי הם מתפללים לזמן שיהיה בעתיד, שבו כל העולם כולו יראה ויבין שה' הוא המלך. מעניין לדעת שהמילה הזו נכתבת בתורה בכתיב חסר, בלי האות ו. זה בא ללמד אותנו שה' הוא לא מלך מפחיד שדורש דברים בכוח, אלא מנהיג שמוביל את העם שלו בעדינות, ברכות ובאהבה.
כדי להדגיש כמה זמן המלכות הזו תימשך, הם מוסיפים את המילים לְעֹלָם וָעֶד, שפירושן נצח, זמן שלא נגמר לעולם וללא שום הפסקה. בנוסף, משה רבנו בחר לכתוב קודם את שם ה' ורק אז את המילה ימלוך. הוא עשה זאת בכוונה, כדי להרחיק את שם ה' מהפסוק הבא שמדבר על הסוסים של פרעה, כי לא ראוי ששם שמיים יהיה קרוב למשהו שקשור לרשעות.