תארו לעצמכם שאתם עומדים למרגלות הר עצום, ומסביב סערה גדולה ורעש אדיר. פתאום מתחיל להישמע קוֹל הַשֹּׁפָר. בדרך כלל, כשמישהו תוקע בשופר, לאט לאט נגמר לו האוויר והקול נחלש. אבל כאן קרה נס, והקול היה הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד. למה בעצם הקול לא היה חזק ממש כבר מההתחלה? ה׳ ריחם על בני ישראל ורצה שהם יתרגלו לרעש לאט לאט, כדי שלא יבהלו ויפחדו יותר מדי.
בתוך כל הרעש העצום הזה, קרה עוד משהו מיוחד. התורה מספרת שמֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקֽוֹל. משה רצה להשמיע לעם ישראל את עשרת הדיברות, כי הם לא יכלו לשאת את קולו של ה׳ מרוב פחד. אבל איך מחנה כל כך גדול של אנשים יכול לשמוע אדם אחד מדבר, במיוחד כשיש כזה רעש חזק של שופר ברקע? המילה יַעֲנֶנּוּ מלמדת אותנו שה׳ פשוט עזר למשה. ה׳ נתן למשה כוח מיוחד והגביר את הקול שלו, כך שכל עם ישראל יצליח לשמוע את דבריו בבירור.