יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר להגיד שה׳ עובר ממקום למקום, הרי הוא נמצא בכל מקום בעולם ואין לו גוף? כשעם ישראל עמד מול הר סיני, התורה מספרת לנו על המילה וַיֵּרֶד. הכוונה היא לא שה׳ ירד פיזית כמו שאנחנו יורדים במדרגות, אלא שהתורה פשוט מדברת בשפה שלנו, בני האדם, כדי שנוכל להבין שהכבוד של ה׳ התגלה שם בצורה חזקה וברורה.
בהתחלה הכבוד של ה׳ הופיע על כל ההר, אבל ה׳ ראה שעם ישראל שעומד למטה לא יוכל לעמוד בעוצמה של האש הקדושה מקרוב. לכן, הוא ריכז את הנוכחות שלו רק במקום אחד, עַל־הַר סִינַי אֶל־רֹאשׁ הָהָר, כלומר בפסגה הכי גבוהה של ההר, כדי להיות רחוק מהעם שעמד בתחתית.
מתוך האש הזו, וַיִּקְרָא יְהֹוָה לְמֹשֶׁה. ה׳ קרא למשה בקול רם מול כולם, כדי שכל בני ישראל ישמעו ויבינו כמה משה הוא מיוחד וגדול. הקריאה לְמֹשֶׁה הייתה בעצם הזמנה אישית רק אליו, שהבדילה אותו משאר העם והזמינה אותו להתקרב.
בעקבות ההזמנה המיוחדת הזו, וַיַּעַל מֹשֶׁה. משה התחיל לטפס למעלה כדי לשמוע את דברי ה׳ ולהעביר אותם לעם ישראל. למרות שהוא עלה גבוה מאוד, הוא הגיע רק קרוב לפסגה ולא למקום המדויק שבו הייתה השכינה, כי שום בן אדם לא יכול להגיע ממש עד למקום הנוכחות המוחלט של ה׳.