קרה לכם פעם שהשאלתם משהו לחבר, והוא פשוט לא החזיר? במצב כזה, אולי הייתם חושבים לשמור אצלכם משהו שלו עד שהוא יחזיר לכם את מה שהוא חייב. בתקופת התנ"ך, כשמישהו לא הצליח להחזיר הלוואה בזמן, המלווה היה יכול לקחת ממנו דרך בית הדין חפץ שנקרא משכון, כדי להבטיח שהחוב ישולם.
התורה מדברת על מצב של אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל, כלומר לקיחת אותו משכון מהאדם שחייב כסף. אבל מה קורה אם החפץ שנלקח הוא שַׂלְמַת רֵעֶךָ? מדובר בבגד פשוט ובסיסי מאוד שהאדם העני היה לובש במהלך היום, ובלילה היה משתמש בו כשמיכה כדי להתכסות ולישון. כאן התורה מלמדת אותנו שיעור ענק ברגישות. גם אם מבחינה חוקית מותר למלווה להחזיק בבגד כדי שהלווה יזדרז לשלם את החוב, התורה מצווה עליו להחזיר את הבגד עַד־בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ. כלומר, רגע לפני שהשמש שוקעת ויורד הלילה, המלווה חייב להחזיר לעני את הבגד שלו, כדי שיהיה לו במה להתחמם ולישון בכבוד.
יש כאן גם רעיון עמוק ומרגש שמזכיר לנו את הקשר שלנו עם ה׳. בכל לילה כשאנחנו הולכים לישון, ה׳ לוקח את הנשמה שלנו אליו כמו משכון. למרות שלפעמים אנחנו עושים טעויות או מתנהגים לא יפה, ה׳ מלא ברחמים ומחזיר לנו את הנשמה בכל בוקר מחדש כדי שנוכל לתקן ולהשתפר. בדיוק באותה מידת רחמים, התורה מבקשת מאיתנו להתנהג אל האדם העני, ולהחזיר לו את הבגד שלו כשהוא זקוק לו.