קרה לכם פעם שביקשו מכם לשמור על משהו יקר של חבר ואפילו נתנו לכם דמי כיס על כך? התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם מקבל תשלום כדי לשמור על רכוש של מישהו אחר, יש לו אחריות גדולה. התורה נותנת דוגמה של שמירה על חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה. למה דווקא בעלי חיים? כי לטפל בהם זו עבודה קשה שדורשת המון מאמץ, כמו להוציא אותם למרעה ולהאכיל אותם, ולכן בדרך כלל משלמים לרועה כדי שיעשה זאת. שומר שמקבל תשלום חייב לפצות את הבעלים אם החיה נגנבה באשמתו.
אבל מה קורה אם התרחש מקרה שהשומר ממש לא יכול היה למנוע? התורה מפרטת שלושה מצבים כאלה שבהם השומר פטור מלשלם. המצב הראשון הוא וּמֵת, כלומר שהחיה מתה מוות טבעי. המצב השני הוא אוֹ נִשְׁבַּר, שזה אומר שהחיה קיבלה מכה, שברה רגל או נפגעה. המצב השלישי הוא אוֹ נִשְׁבָּה, כלומר שקבוצת אנשים הגיעה ולקחה את החיה בכוח, בניגוד לגנב שפועל בשקט ובסתר.
כדי שהשומר יהיה פטור מתשלום במקרים האלו, יש תנאי שמופיע במילים אֵין רֹאֶה. הכוונה היא שהמקרה קרה במקום מבודד שבו לא היו עדי ראייה שיכלו לראות מה התרחש. במצב כזה, השומר נשבע לה' שהדבר קרה שלא באשמתו והוא פטור. אך אם המקרה התרחש במקום שיש בו אנשים, השומר חייב להביא את מי שראה את המקרה כדי שיעיד שאכן קרה משהו שלא היה בשליטתו, ואם לא יעשה זאת הוא יצטרך לשלם לבעלים.