תארו לעצמכם שביקשתם מחבר לשמור על משהו שמאוד יקר לכם, ולפתע קרה לו משהו כשאף אחד אחר לא היה בסביבה. איך אפשר לדעת מה באמת קרה שם? התורה מספרת לנו על מקרה שבו אדם שומר על בהמה של חבר, ופתאום קורית תאונה שאי אפשר היה למנוע, והבהמה נפגעת. מכיוון שאין עדים שראו את המקרה, השופטים בבית הדין לא יכולים לדעת בוודאות מה התרחש. לכן, השומר צריך להישבע שבועת ה'. כלומר, הוא נשבע בשמו של ה' שהוא דובר אמת. זוהי פנייה ישירה למשפט של ה', כי בני אדם לא יכולים להכריע במקרה כזה בלי הוכחות.
השומר נשבע אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. המילים במלאכת רעהו מתארות את הרכוש או הבהמה של החבר. השומר מבטיח שהוא לא השתמש בבהמה לצרכים האישיים שלו בלי רשות. זהו תנאי חשוב מאוד, כי אם הוא כן היה משתמש בפיקדון בלי לבקש, הוא היה הופך לאחראי על הבהמה והיה חייב לשלם על הנזק, אפילו אם התאונה קרתה לגמרי במקרה.
התורה מסבירה שהשבועה הזו נועדה לפתור את הבעיה בין שניהם, כלומר רק בין שני האנשים שקשורים למקרה, והם אלו שנושאים באחריות למצב. ברגע שהשומר נשבע את השבועה הרצינית הזו, הדין מסתיים במילים ולקח בעליו ולא ישלם. בעל הבהמה מקבל את השבועה, והשומר פטור לגמרי ולא צריך לשלם על מה שקרה. דרך המקרה הזה אנחנו לומדים ששבועה נועדה לעזור לאדם להוכיח שהוא לא צריך לשלם, ואי אפשר להשתמש בה כדי לקחת כסף ממישהו אחר.