שמות, פרק כ״ב, פסוק י׳

כאשר רכוש שהופקד בידי שומר נפגע באונס וללא עדים, ההכרעה במקרה נעשית באמצעות שְׁבֻעַת ה', שהיא פנייה למשפט האלוהי בשמו המפורש של ה'. שבועה זו חלה אך ורק בֵּין שְׁנֵיהֶם, כלומר בין בעלי הדין המקוריים אשר נושאים יחד באחריות המוסרית למצב, ובית הדין אינו כופה אותה אם הצדדים מעדיפים להתפשר. על השומר להישבע אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, כלומר להצהיר שהתאונה לא נגרמה מרשלנותו ושהוא לא השתמש ברכוש חברו לצרכיו האישיים. בעקבות הצהרה זו מתקיים הכלל וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם, שמשמעותו היא כי בעל הרכוש מקבל את השבועה או לוקח את שרידי רכושו הפגוע, והשומר מופטר לחלוטין מכל תשלום.