שמות, פרק כ״ב, פסוק י״ח

התורה מציבה קו גבול ברור בין קדושת חיי האדם למנהגי העולם העתיק, ואוסרת לחלוטין על קיום יחסי אישות עם בעלי חיים. איסור זה מופיע בסמיכות לדיני המכשפה ועבודת האלילים, שכן מעשים אלו היו חלק בלתי נפרד מפולחנים זרים וטקסי כישוף. המילה כׇּל מדגישה כי האיסור גורף וחל על כל סוגי החיות ללא הבחנה, ואילו המילים עִם־בְּהֵמָ֖ה מלמדות שהעונש מוטל במידה שווה על האדם הפעיל והפסיבי, או רומזות למצב שבו הבהמה היא שיוזמת את המעשה. העונש הקבוע הוא מ֥וֹת יוּמָֽת בסקילה, והוא חל גם אם לא נגרם נזק ממוני לבעל הבהמה, במטרה לבלום הידרדרות מוסרית ותאוות חסרות מעצורים.