לאחר שהתורה קבעה עונש חמור של תשלומי ארבעה וחמישה לגנב שטבח או מכר את השור והשה, פסוק זה עוסק במקרה שבו הגנב נתפס כאשר הרכוש הגנוב עדיין ברשותו. במצב כזה העונש קל יותר, והגנב מתחייב בתשלומי כפל.
הכפילות במילים אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא מלמדת כי הגנבה צריכה להימצא ולהיות מוכחת על ידי עדים דווקא. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רש"ר הירש, תורה תמימה] היא שאם הגנב מודה מעצמו באשמה לפני שבאו עדים, הוא פטור מהקנס ומשלם רק את שווי הקרן המקורית. המילה בְיָדוֹ אינה מתפרשת כפשוטה, אלא כ"ברשותו" – כלומר, הגנבה נמצאת אצלו, בין אם בביתו, בחצרו או על גגו, והוא טרם הספיק לטבוח או למכור אותה [רשב"ם, רש"י, אור החיים, ביאור יש"ר].
הפירוט מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה אינו בא למעט, אלא התורה דיברה בהווה, על פי הבהמות שהיו מצויות בשימוש האדם לצרכיו השונים – שור לעבודה, חמור למשא ושה לגיזה [תורה תמימה, רלב"ג]. הפרשנים מסכימים כי דין תשלומי כפל חל על כל דבר מיטלטל שיש לו ערך ממוני, בין אם הוא בעל חיים ובין אם הוא חפץ דומם. עם זאת, מתוך פירוט זה לומדים להוציא דברים שאינם מטלטלים או שאין גופם ממון, ולכן דין כפל אינו חל על גנבת קרקעות, עבדים ושטרות [תורה תמימה, רלב"ג]. הוספת החמור לרשימה נועדה להדגיש שגם בבהמות שאינן שור ושה נוהג קנס של תשלומי כפל, אף על פי שאין בהן קנס של ארבעה וחמישה במקרה של טביחה ומכירה [הכתב והקבלה].
המילה חַיִּים זוכה למספר רבדים של פרשנות. כפשוטו, המילה משלימה את תיאור המצב: הבהמות נמצאו ברשותו כשהן עדיין בחיים, ולא נטבחו [רשב"ם, שד"ל, קאסוטו]. אולם, הפרשנים מרחיבים את המשמעות להלכות התשלום עצמו: ראשית, הגנב חייב לשלם לבעלים בבהמות חיות ושלמות או בשוויין המלא, ואינו יכול לפטור את עצמו בהחזרת נבלות או שברים תוך תשלום הפחת [רש"י, תורה תמימה, דברי דוד]. שנית, המילה מלמדת שהגנב מחויב "להחיות" את ערך הקרן כפי שהייתה בשעת הגנבה; כלומר, גם אם הבהמה הכחישה או שערכה ירד מאז שנגנבה, הוא משלם את הכפל לפי הערך הגבוה שהיה לה כשהייתה "חיה" ושלמה בידיו [הכתב והקבלה, מלבי"ם, פרדס יוסף]. בנוסף, יש הדורשים מהמילה "חיים" כי דין הכפל חל לא רק על בהמות בית, אלא גם על חיות בר [חזקוני, הכתב והקבלה].
בסופו של דבר, הקנס המוטל על הגנב הוא שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. עליו להשיב את הגנבה עצמה, ולהוסיף עליה סכום זהה לערכה [שד"ל, שטיינזלץ]. העיקרון העומד מאחורי עונש זה הוא מידה כנגד מידה: הגנב זמם להחסיר ממון מחברו, ולכן הוא מפסיד מביתו שלו שיעור זהה למה שביקש לקחת [שד"ל, פרדס יוסף]. קנס זה חל רק כאשר הגנבה מתבצעת מישראל, אך לא מגוי או מהקדש [אור החיים]. במקרה שהחפץ נגנב מידיו של שומר שהספיק כבר לשלם לבעלים או להישבע, תשלומי הכפל יועברו לאותו שומר שזכה בהם, ולא לבעלים המקוריים [תורה תמימה].