שמות, פרק כ״ב, פסוק ג׳

יצא לכם לחשוב פעם מה קורה כשאדם לוקח משהו שלא שייך לו, אבל תופסים אותו רגע לפני שהוא מספיק להשתמש בו? התורה מספרת לנו על גנב שלקח בהמה, אבל היא עדיין נמצאת אצלו. התורה משתמשת במילים אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא כדי ללמד אותנו שהגנבה התגלתה והוכחה על ידי עדים שראו אותו. אם הגנב היה מתחרט, מודה באשמה ומחזיר את החפץ מעצמו לפני שהגיעו עדים, הוא היה פטור מקנס. כשהתורה אומרת שהגנבה נמצאת בְיָדוֹ, היא לא מתכוונת שהוא ממש מחזיק אותה ביד. הכוונה היא שהיא פשוט נמצאת ברשותו, למשל בתוך הבית שלו או בחצר, והוא עוד לא הספיק למכור אותה. הפסוק מזכיר חיות כמו מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה, כי באותה תקופה אלו היו החיות המוכרות שאנשים גידלו כדי לעבוד ולשאת משאות, אבל הכלל הזה נכון לכל חפץ שאפשר להזיז ממקום למקום. המילה חַיִּים אומרת לנו שהחיות נמצאו כשהן עדיין בחיים, והיא גם מלמדת שכאשר הגנב מחזיר את מה שלקח, הוא חייב להחזיר חיות שלמות ובריאות או את השווי המלא שלהן. העונש של הגנב הוא שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. הוא צריך להחזיר את מה שגנב, ולהוסיף עליו עוד סכום זהה בדיוק מתוך הכסף שלו. יש כאן צדק מיוחד: הגנב רצה לגרום לחבר שלו להפסיד רכוש, ולכן בסופו של דבר הוא זה שמפסיד מהכיס שלו בדיוק את אותו הסכום שהוא ניסה לקחת.