תארו לעצמכם שאתם נמצאים בבית באמצע היום, ולפתע שמים לב שמישהו זר נכנס ומנסה לקחת לכם משהו. איך הייתם מגיבים? התורה מלמדת אותנו כלל חשוב מאוד על שמירת החיים, אפילו כשמדובר בגנב.
כאשר כתוב אִם־זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, הכוונה היא לגנב שפורץ לבית באור יום. גנב שבא ביום, כשיש אור ואנשים יכולים לראות אותו בקלות, בא רק כדי לקחת רכוש. הוא לא מתכוון לפגוע באף אחד, ואם יתפסו אותו הוא פשוט יעדיף לברוח. בגלל שהגנב הזה לא מסכן את החיים של בעל הבית, התורה קובעת דָּמִים לוֹ. המשמעות היא שהגנב נחשב לאדם שאסור לפגוע בו, ואם בעל הבית יפגע בו בכוונה, זה ייחשב למעשה חמור מאוד.
במקום זאת, הדין שלו הוא שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. הגנב חייב להחזיר את מה שלקח, וגם לפצות את בעל הבית על כל נזק שעשה בדרך, למשל אם שבר חפצים בזמן הפריצה.
ומה קורה אם לגנב פשוט אין כסף לשלם על מה שגנב? במקרה כזה התורה קובעת אִם־אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. בית הדין דואג למכור את הגנב לעבוד כעבד עברי לתקופה מסוימת, והכסף שמקבלים תמורתו עובר לבעל הבית כדי לכסות את החוב של הגניבה. הפתרון הזה נועד למנוע מצב שבו אנשים יגנבו שוב ושוב מתוך מחשבה שאין להם איך לשלם בכל מקרה, וכך התורה שומרת על הסדר והצדק.