מתן הלוואה אינו רשות אלא חובה מוסרית מוחלטת, שכן העושר הוא פיקדון מאת ה' שנועד לסייע לנזקקים. הכתוב מצווה אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ, כדי ללמד שיש לתת קדימות במתן ההלוואה ליהודי על פני נוכרי, וכן לקרובי משפחה ולעניי עירו של המלווה. התורה אוסרת לנהוג כבעל חוב נוקשה וקובעת לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, כלומר אין לדחוק בלווה לשלם, להשהות את דרישת החוב במכוון, או אפילו לעבור על פניו ולביישו כשאין לו יכולת החזר. לבסוף, הפסוק מזהיר לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ, שהוא איסור מוחלט לגבות ריבית הפוגעת כנשיכת נחש שמתחילה בקטן ומתפשטת לכיליון כלכלי, ובלשון רבים נלמד שהאיסור חל על כל המעורבים בעסקה.
שמות, פרק כ״ב, פסוק כ״ד
פרשת משפטים
אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.