חובה על האדם להקדיש לה' את ראשית תנובתו, ולמסור לכהנים את מְלֵאָתְךָ, שהיא תבואת הדגן היבשה שהבשילה ומילאה את הגורן, ואת וְדִמְעֲךָ, שהם היין והשמן המטפטפים מן הגת טיפות-טיפות כדמעות. התורה מזהירה לֹא תְאַחֵר, כלומר אין לעכב את נתינת התרומות ויש להפרישן מיד בתחילת האסיף, וכן אין לשנות את סדר ההפרשה הראוי. בהמשך, הציווי בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי מעביר את חובת ההקדשה מן הצומח אל האדם. נתינה זו אינה מסירה פיזית למקדש אלא מתקיימת על ידי פדיית הבכור בכסף מן הכהן, ומשמעותה הפנימית היא הקדשתו לעבודת קודש, ללימוד תורה ולהנהגה רוחנית.
שמות, פרק כ״ב, פסוק כ״ח
פרשת משפטים
מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.