שמות, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

הדרישה להשיב לעני את המשכון נובעת מחמלה על מצוקתו האנושית, שכן כְסוּתֹה היא הבגד העליון המשמש אותו ביום, ושִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ היא החלוק התחתון הצמוד לגופו. השאלה בַּמֶּה יִשְׁכָּב מדגישה את חוסר האונים של הלווה שנותר ללא מצע לישון עליו, ואוסרת על המלווה לאלץ אותו למכור אפילו בגד יקר כדי לפרוע את החוב. למרות שלמלווה יש זכות חוקית להחזיק במשכון, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי מתוך סבלו והקור שהוא חווה, ה' ישמע את זעקתו. ההבטחה וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי מלמדת שה' פועל מתוך מידת הרחמים ומעניק חסד בחינם גם לאדם שאינו צדיק. לכן, על המלווה להידבק במידותיו של ה' ולהשיב את המשכון, מעשה שימנע ענישה ויביא עליו ברכה ושפע מאת ה'.