שמות, פרק כ״ב, פסוק כ׳

קרה לכם פעם שהגעתם לכיתה חדשה או לשכונה חדשה ולא הכרתם אף אחד? התורה מלמדת אותנו איך להתנהג בדיוק לאדם כזה, שנקרא גֵר. גר הוא אדם שלא נולד בארץ שלנו, אלא הגיע ממקום אחר לגמרי כדי לגור איתנו. בגלל שהוא חדש, אין לו כאן הרבה משפחה, חברים או אנשים שמכירים אותו. לכן, התורה מבקשת מאיתנו שני דברים חשובים. הראשון הוא לֹא־תוֹנֶה, שזה אומר שאסור לנו להעליב אותו במילים, לצער אותו או להקניט אותו על המקום שממנו הוא בא. הדבר השני הוא וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, שמשמעותו שאסור לנו לפגוע בו במעשים, כמו למשל לקחת את הדברים שלו או לנצל את זה שהוא חלש ואין מי שיגן עליו. למה התורה כל כך מקפידה על זה? היא מסבירה ואומרת כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם. ה' מזכיר לנו שפעם, מזמן, גם העם שלנו היה זר בארץ מצרים. אנחנו יודעים בדיוק כמה זה קשה ועצוב להרגיש לבד במקום לא מוכר. ה' אוהב את מי שחלש ושומר עליו, וכמו שהוא שמע את הבכי שלנו במצרים ועזר לנו, כך הוא מצפה מאיתנו להתנהג באהבה, בשוויון ובהגינות לכל אדם שמגיע אלינו מרחוק.