תארו לעצמכם שמישהו מבקש מכם לשמור לו על משהו חשוב, ופתאום קורה אסון שאי אפשר היה לעצור בשום צורה. האם זה יהיה הוגן שתשלמו על הנזק? התורה מדברת בדיוק על מקרה כזה של רועה שמשגיח על עדר, ופתאום מגיעה חיית טרף.
המילים אִם טָרֹף יִטָּרֵף מתארות מצב שבו הבהמה הותקפה על ידי חיה רעה. אבל האם השומר תמיד פטור מתשלום? התשובה נמצאת במילה הַטְּרֵפָה. המילה הזו מלמדת אותנו שצריך לבדוק איזו חיה בדיוק תקפה. אם זו הייתה חיה חזקה ומסוכנת כמו אריה, דוב או זאב, השומר פטור, כי הוא באמת לא יכול היה לעשות שום דבר כדי להציל את הבהמה. לעומת זאת, אם זו הייתה חיה חלשה יותר שאפשר להבריח בקלות, כמו שועל או חתול, השומר חייב לשלם על הנזק, כי הוא היה צריך להגן על העדר. יותר מזה, גם אם הגיע זאב והשומר יכול היה לצעוק ולקרוא לרועים אחרים לעזרה אבל הוא פשוט עמד ולא עשה זאת, הוא ייחשב לאשם ויצטרך לשלם.
כדי שהשומר לא יצטרך לשלם, הוא לא יכול סתם להגיד שחיה התקיפה את הבהמה, אלא הוא חייב להוכיח זאת. המילים יְבִאֵהוּ עֵד אומרות שעליו להביא הוכחה לבעל הבהמה. הוא יכול למשל להראות לו חלק קטן מהבהמה שנשאר בשטח, כדי שבעל הבהמה יראה במו עיניו מה קרה ויבין שהשומר דובר אמת.
אם השומר מביא את ההוכחה הזו ומראה שזה באמת היה אסון שהוא לא יכול היה למנוע בשום דרך, הדין הוא לֹא יְשַׁלֵּם. הוא פטור לגמרי מתשלום, כי אי אפשר להאשים אותו במשהו שלא הייתה לו שליטה עליו.