יצא לכם לראות פעם ילד שמרגיש חלש, ואין לו מי שיגן עליו כשמציקים לו? כשאדם מנצל או מצער אלמנה ויתום, שהם אנשים שאין להם עוזר ומושיע בשר ודם שישמור עליהם, ה' בעצמו הופך להיות המגן הישיר שלהם. ה' שומע מיד את הצעקה שלהם, והכעס שלו על מי שפוגע בהם הוא עצום. המילים וְחָרָה אַפִּי מתארות כעס חזק מאוד של ה', כעס שמופיע בתנ"ך בדרך כלל רק על החטאים הכי חמורים שיש.
שימו לב שהתורה אומרת וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בלשון רבים, אפילו שלפני כן היא דיברה לאדם יחיד. למה ברבים? כדי ללמד אותנו שאם מישהו עומד מהצד, רואה שמתנהגים לא יפה ליתום או לאלמנה ולא בא לעזור להם, הוא נחשב שותף למעשה הרע. האחריות לשמור על החלשים שייכת לחברה כולה.
העונש על התנהגות אכזרית כזו עובד לפי העיקרון של מידה כנגד מידה. מי שבוחר לפגוע במשפחה שאין לה מי שיגן עליה, יביא על המשפחה שלו בדיוק את אותו מצב עצוב. התורה מוסיפה ומפרטת וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. אפשר לשאול: הרי זה מובן מאליו שאם האבא נענש במלחמה ולא חוזר, המשפחה שלו נשארת יתומה, אז למה צריך לכתוב את זה במפורש? ההסבר הוא שזה לא מצב רגיל, אלא מצב שבו המשפחה נשארת בחוסר ודאות. אף אחד לא יוכל להעיד בוודאות מה קרה לאבא, ולכן האישה לא תוכל להתחתן שוב, והילדים לא יוכלו לרשת את הרכוש שלו. הם יישארו במצב בעייתי וללא יכולת להשתקם.
אבל חשוב לדעת שיש לנו בחירה: אם נבחר להתנהג ברחמים ובטוב לב כלפי החלשים, גם ה' יתנהג אלינו במידת הרחמים, ויעניק לנו חיים ארוכים וטובים.