יצא לכם פעם לשמוע סיפורים על קסמים וכישופים ולתהות אם יש אנשים שבאמת מנסים לעשות דברים כאלה במציאות? פעם, בימי קדם, היו אנשים שבאמת ניסו להשתמש בכוחות של כישוף. התורה מתנגדת לזה לגמרי ולא מסכימה לזה בשום אופן. הסיבה לכך היא שלנסות לעשות כישוף זה בעצם למרוד בה׳. ה׳ הוא היחיד שמנהל את העולם וקובע מה יקרה בו, ומי שמנסה לשנות את זה בעזרת קסמים עושה מעשה חמור שדומה מאוד לעבודה זרה.
אם תשימו לב, התורה משתמשת במילה מְכַשֵּׁפָה בלשון נקבה. האם זה אומר שלגברים מותר לעשות כישופים? ממש לא. האיסור זהה לחלוטין גם לגברים וגם לנשים. התורה פשוט דיברה על מה שהיה רגיל באותה תקופה, כי בימים ההם, רוב מי שהתעסק בכישופים היו נשים. אגב, המילה הזו קשורה גם למשמעות של הסתרה וכיסוי, כי מעשי הכישוף נעשים בדרך כלל בשקט, בחושך ובסתר.
בדרך כלל, כשהתורה מדברת על עונש חמור, היא משתמשת במילים רגילות של ענישה. אבל כאן כתובה ההוראה לֹא תְחַיֶּה. למה התורה שינתה את המילים? מכיוון שמכשפות היו רגילות להתחבא במערות ובמקומות מוסתרים, התורה מצווה על השופטים לא להתעצל, אלא ללכת, לחפש אחריהן ולסלק את הסכנה הזו מהעולם. המילים האלו גם מזהירות את השופטים לא לרחם על מי שעושה כישוף או לוותר לה רק בגלל שהיא אישה, אלא לדאוג שהיא לא תמשיך להטעות אנשים ולעשות דברים רעים.