קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה משהו לא טוב, אבל הוא הצליח להתחמק מעונש? לפעמים זה מרגיש ממש לא הוגן ויכול קצת להכעיס. התורה מלמדת אותנו איך שופטים צריכים להתנהג, ומגלה לנו סוד מדהים על הצדק של ה'.
התורה מבקשת מהשופטים ומכל מי שבא לבית הדין: מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק. שימו לב, לא כתוב כאן רק "אסור לשקר", אלא מבקשים מאיתנו ממש לברוח ולהתרחק מכל מה שדומה לשקר. למה? כי קל מאוד לטעות בזה. לכן, אם שופט מרגיש שהעדים משקרים אבל אין לו איך להוכיח את זה, הוא חייב לעזוב את המשפט ולא לפסוק שום דבר. גם לאנשים שמגיעים להישפט אסור לעשות תחבולות, כמו להתלבש בצורה מסוימת רק כדי לגרום לשופט לחשוב עליהם דברים טובים מראש.
בנוסף, יש אזהרה חשובה לשופטים: וְנָקִי וְצַדִּיק אַל־תַּהֲרֹג. אסור להעניש אדם חף מפשע, ויש כאן כלל מיוחד מאוד. אם שופט פסק שמישהו אשם, ופתאום מצאו הוכחה שהוא חף מפשע, מחזירים אותו מיד לבית הדין כדי לשחרר אותו. אבל אם מישהו יצא זכאי ושוחרר, ורק אחר כך מצאו הוכחה שהוא אשם, לא מחזירים אותו להישפט שוב. כמו כן, אסור לשופט להעניש אדם רק בגלל שזה "נראה" שהוא עשה משהו רע, אם אין עדים שראו זאת בבירור.
עכשיו בטח תשאלו: רגע, אז אם מישהו באמת עשה משהו רע והצליח להתחמק מבית הדין, הוא פשוט יצא מזה? התשובה נמצאת במילים כִּי לֹא־אַצְדִּיק רָשָׁע. התורה מרגיעה אותנו ומסבירה שבית הדין של בני האדם מוגבל ויכול לעשות רק מה שביכולתו. אבל ה' רואה הכל. אם אדם רשע הצליח לחמוק מעונש בבית הדין שלנו, ה' כבר ידאג שהוא יקבל את העונש שמגיע לו בדרכים שלו. הצדק תמיד ייעשה, כי ה' לעולם לא יוותר לאדם רשע.