שמות, פרק כ״ג, פסוק כ״ה

קרה לכם פעם שישבתם לאכול ארוחה ממש טעימה ושאלתם את עצמכם מי דואג שהאוכל הזה באמת ייתן לכם כוח ויהיה בריא? פעם, אנשים היו מתפללים לשמש או לטבע כדי שיצמיחו להם יבולים וייתנו להם אוכל. אבל אנחנו יודעים שה׳ הוא זה שנותן את השפע. כשאנחנו מתפללים לה׳, לומדים תורה ועושים מצוות, אנחנו מקיימים את מה שכתוב במילה וַעֲבַדְתֶּם. אולי תשימו לב למשהו מעניין, המילה וַעֲבַדְתֶּם נאמרת לרבים, לכולם ביחד, אבל מיד אחר כך הברכה היא על לַחְמְךָ, שזה לחם של אדם אחד. הסיבה לכך היא שהכי טוב להתפלל ולעשות מצוות ביחד, יחד עם כולם באחדות. אבל כשה׳ נותן את הברכה, הוא דואג לכל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי ונותן בדיוק את מה שמתאים לו ולפי המאמץ שלו. המילים לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ לא מדברות רק על לחם ומים, אלא על כל סוגי המאכלים והמשקאות שלנו. הברכה של ה׳ גורמת לכך שאפילו אם נאכל קצת, האוכל ישביע אותנו וייתן לנו הרבה כוח, בתנאי כמובן שהשגנו את האוכל ביושר. ה׳ גם מבטיח וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. לפעמים, כשאוכלים יותר מדי, אפשר להרגיש לא טוב. אבל כשה׳ מברך את האוכל שלנו, המזון והשתייה לא מזיקים לנו, אלא הם בעצמם הופכים לתרופה ששומרת עלינו בריאים וחזקים. הרי מה שווה שפע של אוכל טעים אם חלילה אנחנו לא מרגישים טוב ולא יכולים ליהנות ממנו? לכן ה׳ מתערב בעצמו ושומר על הבריאות שלנו, גם של הגוף וגם של הנפש.