נסו לדמיין שאתם מתקרבים לסופו של מסע ארוך אל ארץ חדשה שאתם אמורים לגור בה, אבל אתם יודעים שכבר חיים שם אנשים אחרים. זה יכול קצת להלחיץ, נכון? לקראת סיום המסע של בני ישראל במדבר, ה' מרגיע אותם ומבטיח להם עזרה מיוחדת לקראת הכניסה לארץ ישראל.
ה' אומר להם שכִּי יֵלֵךְ, כלומר כאשר יתחילו להיכנס לארץ, ילך לפניהם מַלְאָכִי. הכוונה היא לשליח מיוחד מטעם ה', כמו למשל המנהיג יהושע בן נון, שהתפקיד שלו הוא להוביל את העם בבטחה פנימה אל תוך הארץ. הפסוק מונה שישה עמים שחיו אז בארץ ישראל, אבל חדי העין אולי ישימו לב שחסר עם אחד שהיה מוכר באותה תקופה, העם הגרגשי. למה הוא לא מופיע ברשימה? ההסבר הוא שהעם הזה פשוט החליט לארוז את חפציו ולעזוב את הארץ מרצונו, ולכן בני ישראל בכלל לא היו צריכים להתמודד מולו.
בסוף הפסוק מופיעה ההבטחה וְהִכְחַדְתִּיו. המילה הזו אומרת שה' ירחיק ויסלק את העמים האלה מהארץ. יש כאן חלוקת תפקידים ברורה מאוד: השליח רק מכניס את העם לארץ, אבל ה' בעצמו הוא זה שדואג לסלק את האויבים, כל עם ועם בנפרד. מכיוון שהתהליך הזה של יציאת העמים מהארץ יכול לקחת קצת זמן, יש כאן גם מסר חינוכי ורוחני לבני ישראל: עליכם להיזהר מאוד לא להיות מושפעים מההתנהגות ומהמנהגים הרעים של העמים שעדיין נמצאים בסביבתכם.