קרה לכם פעם שבניתם מגדל גבוה ויפה מקוביות, וביקשתם מכולם ללכת ממש בזהירות מסביבו כדי שהוא לא ייפול? כשאנחנו אוהבים משהו ורוצים לשמור עליו, אנחנו מגנים עליו מכל הכיוונים. התורה מבקשת מאיתנו לשמור בדיוק כך על המצוות של ה'. כשהתורה אומרת וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ, היא מתכוונת שאנחנו צריכים לקיים את כל המצוות, כי רק כשאנחנו שומרים על כולן יחד, הן שומרות עלינו בחזרה. כדי להצליח בזה, אנחנו צריכים להציב לעצמנו גבולות, כמו גדר שמרחיקה אותנו מלעשות דברים לא טובים.
הדבר שהכי חשוב להתרחק ממנו הוא עבודה זרה, כלומר אמונה בפסלים או באלילים. התורה כל כך רוצה שנתרחק מזה, עד שהיא אומרת וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ. זה אומר שאסור לנו בכלל להגיד את השמות של האלילים האלה. לא רק שאסור להתפלל אליהם או להגיד עליהם דברים טובים, אלא שאסור אפילו להשתמש בשם שלהם ביומיום, למשל להגיד לחבר שניפגש ליד הפסל של אליל מסוים.
התורה אפילו מוסיפה ואומרת לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ, כדי ללמד אותנו שאסור לנו גם לגרום למישהו אחר להזכיר את שם האליל שלו בגללנו. למשל, אסור לנו לעשות עסק משותף עם אדם שעובד עבודה זרה, כי אם פתאום נריב על כסף, הוא עלול להישבע באליל שלו כדי להוכיח שהוא צודק, ויצא שאנחנו גרמנו לשם של האליל להישמע. ברגע שאנחנו מתרחקים לגמרי מעבודה זרה ונזהרים אפילו לא להזכיר את שמה, ה' מחשיב לנו את זה כאילו שמרנו על כל התורה כולה.