תארו לעצמכם איך זה להגיע למקום חדש לגמרי, שבו אתם לא מכירים אף אחד, ואין מי שיעזור לכם או יעמוד לצידכם. התחושה הזו יכולה להיות קשה ומבלבלת. התורה פונה כאן במיוחד לשופטים שיושבים בבית הדין, ומזהירה אותם באזהרה חמורה: וְגֵר לֹא תִלְחָץ. התורה מבקשת מהשופט להיזהר מאוד שלא לפגוע במשפטו של הגר, שהוא אדם שהגיע ממקום אחר והצטרף לעם שלנו.
לפעמים, שופט עלול להרגיש קרוב יותר לאזרח רגיל שהוא מכיר, ולהחמיר בטעות עם הגר רק בגלל שהוא זר ואין לו משפחה או חברים שיגנו עליו. לכן, אסור להקשות עליו בדרישות משפטיות או לתת לו עונש כבד יותר ממה שמגיע לו. היחס שלנו לאנשים חלשים וזרים מראה כמה אנחנו באמת אנשים טובים וצודקים.
כדי שנבין לעומק למה כל כך חשוב להתנהג אליו יפה, התורה אומרת: וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר. ה׳ מזכיר לבני ישראל שהם בעצמם יודעים בדיוק איך מרגיש בלב אדם זר שאין לו עוזר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. עם ישראל זוכר היטב את הקושי והסבל שחווה כשהיה עם של זרים במצרים. הזיכרון הזה נועד לגרום לנו להתנהג תמיד ברחמים ובשוויון כלפי כל מי שזקוק לעזרה.