יצא לכם פעם ללבוש בגד מיוחד שגורם לכם להרגיש אחריות גדולה, כזה שמזכיר לכם להיות אנשים טובים והוגנים יותר? זה בדיוק מה שהיה חושן המשפט שלבש הכהן הגדול. החושן לא היה סתם בגד יפה, אלא היו בו אבנים מיוחדות שהזכירו את השלמות והיופי של גן עדן. התורה אומרת וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, והכוונה היא שהכינו בתוך החושן מסגרות קטנות מזהב. האבנים הונחו בתוך המסגרות האלו כך שהן מילאו אותן בדיוק מושלם ולא בלטו החוצה. בנוסף, האבנים הוכנסו כשהן שלמות לגמרי, בדיוק כפי שה' ברא אותן בטבע, בלי שאף אחד חתך או סיתת אותן.
האבנים סודרו באַרְבָּעָה טוּרִים, כלומר בארבע שורות. המספר ארבע מזכיר את ארבע האמהות שלנו ואת ארבעת המחנות של בני ישראל במדבר. בכל שורה היו בדיוק שלוש אבנים. למה דווקא שלוש? כי כדי לדון במשפט ולעשות צדק, צריך תמיד בית דין של לפחות שלושה שופטים. בחושן שולבו אבנים יקרות מאוד יחד עם אבנים פשוטות יותר, וזה נועד להזכיר לכהן ולשופט שצריך להתייחס ברצינות שווה גם לריב קטן וגם לבעיה ענקית. האבנים גם סודרו לפי הגיל של השבטים, כדי ללמד שלפני המשפט כולם שווים לחלוטין ואין מישהו שחשוב יותר מהאחר.
בואו נסתכל על הַטּוּר הָאֶחָד, השורה הראשונה של האבנים, שבה לכל אבן יש קשר מיוחד לשבט שלה. האבן הראשונה היא אֹדֶם, שצבעה אדום, והיא שייכת לשבט ראובן. הצבע האדום מזכיר את הפנים של ראובן שהאדימו מבושה כשהוא הודה בטעות שלו, וגם מזכיר איך הוא עצר את האחים שלו מלעשות מעשה נורא ליוסף. האבן הזו מלמדת את השופט לשמור על הצדק ולהגן על אנשים מפגיעה. האבן השנייה היא פִּטְדָה, שצבעה ירוק, והיא שייכת לשבט שמעון. לאבן הזו יש תכונה מרגיעה, והיא מזכירה לאנשים לשמור על עצמם טהורים, להתנהג בצורה נקייה ומכובדת ולשלוט במעשים שלהם. האבן השלישית היא וּבָרֶקֶת, השייכת לשבט לוי. השם שלה מזכיר את המילה ברק, כי היא נוצצת ומאירה כמו אש. האבן הזו מסמלת את שבט לוי שמאיר את עיני ישראל בחכמת התורה, ושומר על העם באומץ כדי שיעבדו רק את ה' ויתרחקו מעבודה זרה.