שמות, פרק כ״ח, פסוק ל״ז

תארו לעצמכם שאתם צריכים להסתובב עם לוחית זהב על המצח, מבלי שהיא תיפול או תזוז. איך הייתם דואגים שהיא תישאר יציבה במקום? כדי להחזיק את ציץ הזהב הקדוש על ראשו של הכהן הגדול, התורה מצווה לקשור אותו עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת. חוט התכלת הושחל דרך חורים קטנים בקצוות של ציץ הזהב, הקיף את הראש מאוזן לאוזן, ונקשר מאחור. כך הציץ נשאר צמוד ובטוח. הציץ היה צריך להיות מונח בדיוק אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת, כלומר בחלק הקדמי של הראש, על המצח, ממש קרוב לכובע המיוחד של הכהן הגדול שנקרא מצנפת. אבל רגע, הכהן הגדול היה צריך גם להניח תפילין של ראש. איך היה לו מקום? מתברר שהמצנפת הונחה גבוה יותר על הראש, וכך נשאר רווח קטן של שיער גלוי בין ציץ הזהב למצנפת, שבו הכהן יכול היה להניח את התפילין שלו. ולמה הציץ הונח דווקא על המצח? לפעמים המצח מסמל עקשנות או חוצפה. הנחת ציץ הזהב הטהור דווקא שם, יחד עם חוט התכלת שמזכיר את צבע השמיים, עזרה לכהן הגדול לזכור להיות עניו, מכובד, ולכוון את כל המחשבות שלו רק לעבודת ה'.