תארו לעצמכם שאתם עומדים במשכן, ופתאום מולכם צועד הכהן הגדול. מה הדבר הראשון שהיה תופס את תשומת הלב שלכם? סביר להניח שזהו תכשיט הזהב המבריק והמרשים שהונח ממש על המצח שלו.
לתכשיט המיוחד הזה קוראים צִּיץ, והוא נקרא כך משום שהוא זהר והבריק כמו כתר מלכותי, וכל מי שעמד מול הכהן הגדול מיד הציץ והסתכל עליו. הציץ לא היה כתר שלם שמקיף את כל הראש, אלא פס עשוי מזהב טהור, ברוחב של שתי אצבעות בערך. הוא הונח רק בחזית המצח, מאוזן לאוזן, ונקשר אל העורף מאחור בעזרת חוטי תכלת.
על הציץ היו חרוטות אותיות בצורה מיוחדת שנקראת פִּתּוּחֵי חֹתָם. בניגוד לחותמות רגילים שבהם האותיות שקועות פנימה, כאן האותיות בלטו החוצה. האומן שהכין את הציץ דפק בעדינות על פח הזהב מאחור, וכך האותיות נדחפו ובלטו בחלק הקדמי.
המילים שבלטו מתוך הזהב היו קֹדֶשׁ לַה'. כדי לחלוק כבוד עצום לאלוקים, המילים נכתבו בשתי שורות: המילה "קודש" נכתבה למטה, ושם ה' נכתב בשורה העליונה, מעל הכל.
לציץ הזה היה תפקיד חשוב מאוד. הוא היה כמו שלט נוצץ ושקט שמזכיר לכולם שהכהן, העם והמשכן כולו מוקדשים באהבה לה'. בכל פעם שאנשים הביטו באותיות הקדושות והמבריקות שעל מצחו של הכהן, הלב שלהם התמלא ביראת כבוד. המראה הזה עזר להם להרגיש ענווה, להתרחק מגאווה, ולזכור תמיד להתנהג בצורה טובה וראויה.