שמות, פרק כ״ח, פסוק ל״ו

על הכהן הגדול לעטות על מצחו צִּיץ זָהָב טָהוֹר, טס מתכת יצוק שהקיף את החזית מאוזן לאוזן, ונקרא כך משום שהכל מציצים בו או מפני שהוא מבריק וזוהר ככתר. וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם משמעו יצירת אותיות הבולטות כלפי חוץ באמצעות הקשה מצידו האחורי של הזהב, המרכיבות את המילים קֹדֶשׁ לַה'. כתובת זו מהווה הצהרה קבועה כי הכהן ועבודת המקדש מוקדשים לה', והנחתה על המצח נועדה לכפר על עזות מצח ועל פגמים בקרבנות ולהחדיר בעם ענווה. האותיות שבלטו מהתכשיט האירו בזוהר מיוחד, וכל מי שהביט בהן התמלא ביראת כבוד ונשמר מפני הרהורי עבירה.